פסק-דין בתיק ס"ק 571-09

רקע כללי

1.    בפנינו בקשה לביטול פסק הבוררות שניתן ביום 20.10.09 על-ידי הבוררת כב' השופטת (בדימוס) דינה אפרתי (להלן: "הבקשה", להלן: "הפסק" או: "פסק הבוררות" ולהלן: "הבוררת"). במסגרת הפסק נקבע, בין היתר, כי יש לקבל את עמדת המשיבה לפיה אין לקזז את הכספים שנצברו בקופת הפיצויים בשיעור 2.33% מכספי הפיצויים המוגדלים להם זכאים העובדים שפוטרו, מושא הבקשה (להלן: "העובדים").

2.    המבקשת הינה מפלגת העבודה הישראלית (להלן: "מפלגת העבודה" או: "המפלגה" או: "המבקשת"). המשיבה הינה ארגון העובדים היציג  של עובדי המבקשת (להלן: "ההסתדרות").

3.    על הצדדים חלה חוקת העבודה לעובדי מוסדות ההסתדרות. כמו כן נערכו בין הצדדים הסכמים קיבוציים מיוחדים במועדים שונים כפי שיפורט בהמשך.

הרקע להגשת הבקשה

4.    ראשיתו של המעשה שהוביל לפסק הבוררות ובעקבותיו גם להגשת הבקשה שבפנינו נעוץ בהחלטתה של מפלגת העבודה (המבקשת) להעביר את משכנה ממעונה בת"א לבית ברל; קרי - בהעברת משכנה שהיה ממוקם בבנין רחב ממדים בת"א למשכן צנוע יותר הכולל 6 חדרים בבית ברל ובד בבד עם כך בצמצום מצבת כח האדם.           

5.    בעקבות החלטה זו התגלע סכסוך בין הצדדים שהוביל את ההסתדרות להגשתה של בקשת צד בסכסוך קיבוצי לבית דין זה ביום 4.6.09 בתיק ס"ק 543/09 (להלן: "בקשת הצד").

במסגרת בקשת הצד כאמור טענה ההסתדרות, בין היתר, כי מפלגת העבודה מבקשת להעביר את עובדיה הקבועים ממשכנה בת"א באופן חד צדדי, תוך פגיעה חמורה בזכויותיהם החוקתיות של העובדים המאורגנים.

עוד הוסיפה ההסתדרות וטענה כי בכוונת המפלגה לבצע מעבר חד צדדי, לפטר מחצית מן העובדים המאורגנים ולהעסיק תחתיהם עובדים חדשים בחוזים אישיים. כל זאת, בלא להעניק לעובדים שיפוטרו את הזכויות המוסדרות בהסכמים קיבוציים תקפים.

ההסתדרות הדגישה כאמור, כי נסיונה לנהל עם מפלגת העבודה מו"מ בענין מעבר העובדים לא צלח, כאשר המפלגה מצידה הבהירה כי היא אינה מכירה בהסכמים הקיבוציים החלים ובזכויות הפרישה המעוגנות בהם.

אי לכך, עתרה ההסתדרות, במסגרת בקשת הצד, לשורה של סעדים ובכלל אלה - מתן סעד הצהרתי הקובע כי מפלגת העבודה מחויבת בהוראות ההסכמים הקיבוציים החלים עליה, לרבות ההוראות המעגנות את זכויות הפרישה של עובדיה וכן, למתן צו המחייב את המפלגה לפעול בערוצים הקבועים בהסכמים הקיבוציים לצורך יישוב חילוקי הדעות בין הצדדים (ראה - בקשת הצד, נספח ג' לתגובת ההסתדרות).

6.    במהלך הדיון שהתקיים בבקשת הצד ביום 8.6.09 הגיעו הצדדים להסכמה בדבר הפניית ההכרעה בסכסוך לבוררת.

בשל החשיבות שיש לנוסחה המדויק של ההסכמה להכרעה בשאלות שבמחלוקת בהליך זה ובכללה אלה בשאלת היקף הסמכות של הבוררת - רואים אנו לנכון לצטט את תוכן ההסכמה כלשונה, כדלקמן:

"מקובל עלינו לפנות לבוררת בהליך שבפנינו בפני כב' השופטת בדימוס דינה אפרתי שהסכימה לקבל הבוררות ואף העמידה לרשותנו את יום ה' הקרוב, 11.6.09 החל מהשעה 13:00...". (ההדגשה הוספה)

להסכמה זו ניתן תוקף של החלטה, כמופיע בפרוטוקול הדיון מאותו מועד.

משמע - הצדדים הגיעו להסכמה להפנות את "ההליך" שנדון בתיק ס"ק 543/09 בכללותו להכרעת הבוררת וזאת, ללא סייג למעט זה הנגזר מסעיף 3 לחוק הבוררות התשכ"ח - 1968 (להלן: "חוק הבוררות" או " החוק") (ראה - פרוטוקול מיום 8.6.09 נספח ד' לתגובת ההסתדרות).

7.    הליך הבוררות שהתנהל בין הצדדים בתקופה שמיום 11.6.09 ועד ליום 24.6.09 הוביל בסופו של יום, לחתימה על הסכם פשרה לו ניתן על-פי בקשת הצדדים וביום 24.6.09 תוקף של פסק בוררות (להלן: "פסק הבוררות הראשון").

במסגרת פסק הבוררות הראשון נקבע, בין היתר, כי 11 מעובדי המפלגה יסיימו את עבודתם ביום 30.6.09 וכי אלה יהיו זכאים לתנאי פרישה הכוללים - תשלום פיצויי פיטורים על-פי ההסדר כדלקמן:

"פיצויי פיטורים לפי משכורת קובעת כקבוע בסעיף  9 להסכם הקיבוצי מיום 9.10.96 ובסעיף  8.2 להסכם הקיבוצי מיום 1997 ועל פי האחוזים כקבוע בהסכם הקיבוצי המיוחד מיום 20.10.97.